<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימן ס"ח</h1>
<h2>דף קו.</h2>
דין מודעא לרב הנכבד אדני ר' מרדכי בן הרב ר' יצחק קמחי נ"ע. דבר ברור הוא כי מסירת מודעא אגיטא ומתנה לא בעי' למידע מ"ט הוא מוסר מודעא, דגלויי דעתא דלא ברעות הוא דיהיב גיטא סגי, אע"ג דליכא אונס כלל, כדאמרי' בחזקת הבתים [ב"ב מ' ע"ב] מודעא דמאן אי דמתנה גלויי מילתא בעלמא הוא, ואע"ג דלא כתבי' בגיטא וצביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא, לא מהני היכא דמסר מודעא אם לא יבטלנה, והכי נראה בסוף פ' משקלי עלי כו' [ערכין כ"א ע"ב], הרי משוינן גטין מקרבנות, מה התם בקרבנות לא אפשר שיהיה אונס על סרבנותו בהקרבת קרבנותיו דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, הכי נמי בגטין אע"פ שאין טעם על מסירת המודעא דלא סגי כשיאמר רוצה אני, דהכי איתא התם בגמ' א"כ מאי עד שיאמ' עד דמבטל למודעיה, ש"מ דמאן דמסר מודעא אגיטא אע"ג דאין טעם למודעא ואין לו אונס כי אם יצרו הרע אפי' הכי צריך לבטולא, הרי נתבאר דהאי כופין אותו עד שיאמ' רוצה אני מיירי בדמסר מודעא וכופין אותו עד שיבטל המודעא, ואע"ג דאוקימנא דהאי כופין אותו ר"ל שכופין אותו לבטל המודעא אקשי' בחזקת הבתים על ההיא דערכין אמאי הוי מגורשת כו' ומתרץ משום מצוה לשמוע דברי חכמים, הרי משמע שאע"פ שהוא מאלו שכופין אותם להוציא לא הוי גט אפי' בטל המודעא אי לא משום מצוה כו', וש"מ דמי שאין הדין נותן לכופו ומסר מודע' וכפוהו לבטל המודעא הוי הגט בטל, וכל מה שכתב הר"מ בסוף פ"ב [מהלכ' גירושין] שאם טעו ב"ד ואנסו אותו לגרש שהוא פסול, ולא כתב בטל, נראה לי דההוא מיירי שלא מסר מודעא על הגט אלא שנאנס לגרש, אלא שכל ההיא סוגיא דהמגרש [גיטין פ"ח ע"ב] הכי רהטא, אבל היכא דמסר מודעא ואנסוהו לבטל נראה ודאי דהוי גט בטל, וכן דעת ר"ח שכתב מאן דמפסיד אחבריה בממון ובהנאה וכ"ש בהנאת נפשות ומסר מודעא אית להו לסהדי למכתב ופירושי ידעינן ביה בהאי אנסא וכן הלכתא דבאנסא דנפשיה לא כתבינן, באונסא דגופיה וממונא היכא דידעינן כתבי', ואי אתברר לסהדי דבטיל ההוא מודעא כתבינן פלוני בטיל ההוא מודעא דהוה אניס ליה מחמת הכי ואנן סהדי דאתפשר עמיה על ההוא אנסא מחמת כך וכך ובטיל ליה ברעות נפשיה, וכי האי גוונא אית ליה רשותא למכתב בטול מודעא, אבל כל היכא דאיתיה לאונס בטול לאו כלום הוא דכי היכי דבעי' דידעינן אנסא בעי' דלידעי' היכי מחל ליה האי אונס ליה לבטולי ההוא דידעא, ולמכתב בשטרא בטול מודעי לא מהני, דכלא אנסא הוא דאי לאו דאודי הוי ממטי ליה ולחמריה לשחוור, ואפי' קנין לא מהני, עד דכתיב בשטרא מסלקי ליה לאונסא מחמת כך וכך, ורבי' האיי כתב במקח וממכר, ותדע היך יתבטל המודעא כגון שחדש שטר המקח פעם שניה ונסתלק בכל, ודווקא בזביני, אבל בגיטין אפי' במודעא דנפשיה מודעא הוא, ואי בטיל למודעא דנפשיה בפי'[רוש] ואי נמי אנסוהו לבטולי אנסא דנפשיה בטל, אבל אנסא אחרינא דידעא לא מהני בטול עד דכתי' ידעינן אנסא וידעינן סלוק דידיה, והלכך האי דכתבי' (לשטרא) [בשטרא] דזביני בטול מודעא שופרא דשטרא הוא, ואם לא ידיע אנסא לאו מודעא, וכי ידיע לא מהני בטול סתמ' עד דמתפרש מודעא וסלוק דידיה, ע"כ, וכן נראה דעת הר"מ לפי מה שכתב בפ' י' מהלכות מכירה [ה"ח] (כו'), וכ"ש לגבי גט דהוי אסור ממזרות שיש לנו לומ' שהגט בטל, אע"פ שהרב ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הי"ט] חלק בין מודעא ובין מודעא דמודעא, אפשר דלגבי גט אע"ג דלא מסר מודעא דמודעא סבירא ליה לרב דלא מהני בטול כמו שכתבנו, מפני שיש לחלוק בין מכר לגט, דגבי מכר כיון שמקבל מעות יש לנו לומ' שבטל המודעא כיון דלית בה מודעא דמודעא, אבל גבי גט דליכא למימר הכי אפי' במודעא גרידתא היכא דהוי מחמת אונס ולא נסתלק האונס ודאי לא מהני בטול, ומה שכתב בגירושין פ"ו [ה"כ] דאפי' למודעא דמודעא מהני בטול, מיירי שמסר מודעא בלי אונס ובלי טעם כלל ואח"כ מגרש בלי כפייה או כפייה אי הוי מאותן שכופין, דאי לא תימ' הכי אלא דס"ל לר"מ דלגבי גט אפי' מסר מודעא דמודעא אמודע' מחמת אונס ידוע שיש לה בטלה, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, שנחמיר במכר הקל ונקל באיסור ממזרות, וכל מה שדברנו הוי כשהאונס על יד ישראל כ"ש אם האונס ע"י גוים או ע"י ישראל הבא מחמת גוי דהוי בטל ובטל.
